טיפול פרטני

מרבית בני האדם, חווים בשלב מסוים בחיים חוסר שביעות רצון ותסכול ממצב קיים. האם להמשיך לשרוד באופן אוטומטי ולהתעלם מהבעיות, או לנסות לפתור אותן?

איך עושים זאת?

למי כדאי לפנות?

מה הדרך הנכונה?

מיכל א. עומר, בעלת קליניקה בטבעון ובתל אביב, מציעה דרך התמודדות באמצעות טיפול בפסיכותרפיה בשילוב אומנויות שונות.

מיכל, בעלת ניסיון של כשלושים שנה בתחום, גורסת ש"המטפל והמטופל יוצרים במהלך המפגשים 'יצירה' חדשה היוצקת משמעות ומעניקה תובנות חדשות לחיים. מעבר לשיחות, אני משלבת בטיפול גם כלים נוספים כמו : פסיכודרמה ויצירה (מתוך הלא מודע)  על מנת לחקור את החלקים המוצלים בנפש, המנהלים אותנו בבלי דעת - והמחכים להתגלות".

מה הכוונה?

"אדם שמגיע לטיפול פסיכולוגי חווה סבל. הוא מחפש דרכים להבין ולהתמודד עם הבעיה. סוד גלוי הוא שגם המטפל, במקרים רבים, מגיע למקצוע מתוך 'הפצע הפנימי' שלו. המפגש בין "הפצעים" של המטופל והמטפל יוצר מרחב חדש, המאפשר חיבור לחלקים הבוראים והבריאים של המטופל. מטפל טוב יכול להעניק למטופל כלים להתמודדות והבנת הסיבות למצבו בהווה. טיפול מקצועי מביא לחיבור בין החוויה לתובנה ובכך מסייע להקלה וריפוי".

המפתח לשינוי נמצא אצל המטופל. תפקידי הוא לעזור לו למצוא ולחזק מפתח זה, שהוזנח זמן רב.

בטיפול אני מביאה חיים למקומות פנימיים שבחרו להיעלם... מעבר למציאת תשובות למה החיים לא מספקים, אני חותרת ביחד עם המטופל, 'להכניס חיים לתוך החיים'.

בטיפול אני מביאה חיים למקומות פנימיים שבחרו להיעלם...מעבר למציאת תשובות למה החיים לא מספקים, אני חותרת ביחד עם המטופל, 'להכניס חיים לתוך החיים'.

 איך  בדיוק מתבצע התהליך?

"כמו בטיפול פסיכותרפויטי רגיל, רוב העבודה נעשית באמצעות שיחות. התהליך הראשוני הוא כמובן היכרות ויצירת קירבה ואימון. במפגשים הראשונים, אני מציעה לכל אדם שמגיע אליי לצאת למסע משותף, וולונטרי, אל החיבור לעוצמה הפנימית המצויה בו.  המפגש הטיפולי אמור להיות מקום  בטוח ומכיל, שאפשר לקחת בו סיכונים ולצאת לדרך חדשה תוך כדי ליווי ותמיכה. לאחר מכן, יחד, אנחנו מתחילים לחשוף את הבעיות ואת הקשיים... אני מקשיבה לתוכן התלונות והקשיים של המטופל, מתבוננת בשפת הגוף, ושומעת את הטון והמוסיקה, כמו גם את השקט שבין המילים' וכמובן, שואלת הרבה שאלות. כך, לאיטו, נוצר החיבור שמאפשר בראש ובראשונה הורדה של רמת החרדה.  אני הולכת עם המטופל בדרך ובקצב שלו, תוך הכוונה והסבר לגבי העשייה המשותפת. כלי העבודה הנוספים, הנמצאים בקליניקה - גלויים לעין. בין אם מדובר במערכת שמע המיועדת לתהליכים של טיפול במוסיקה, צבעים וניירות. כשהטיפול מתקדם ניתן לבדוק, אם יש רצון, בשלות ונכונות מצדו של המטופל, להשתמש בכלים אומנותיים לביטוי עצמי. שימוש באומנות לצרכי תרפיה יוצר חוויה עמוקה ואינטימית ומהווה כלי עוצמתי במיוחד לריפוי הנפש. שיטות של טיפול באומנות, מתאימות לכל אדם, לא דורשות כישורים אומנותיים מיוחדים, אלא משמשות אמצעי לחשיפת חלקים מהתת מודע שלו".

האם חייבים לחשוף את כל ה'שלדים בארון' על מנת להבריא? אולי עדיף לשכוח דברים מסוימים. לא?

"לא חייבים לחשוף הכול כדי להבריא. תהליך של חיבור לעולם של הלא מודע חייב להיעשות במינון מדויק ועדין במיוחד, כדי לוודא מה אפשר וצריך להעלות למודעות. כידוע, מנגנון ההגנה נועד להגן עלינו מפני עומס יתר של זיכרונות טראומתיים, אך אם זאת, חשוב למצוא איפה התחילה התקיעות שמשבשת את החיים בהווה. דוגמה מצוינת לצורך בהתאמה אישית מוקפדת בתהליכים מסוג כזה: בעבר נעשו לא מעט מחקרים על ניצולי שואה והמסקנות היו שחלק מהאנשים ש'קברו' את העבר מאחוריהם, חיו חיים יותר תקינים ומאושרים מאחרים, שלא הצליחו 'לשכוח' את מה שעברו".

איך יודעים איפה נקודת העצירה?

"מטפל מקצועי מרגיש עד כמה המטופל יכול להעמיק לתוך העבר. מצד שני, גם המטופל קובע... אדם שמסרב להיזכר במשהו מאוד קשה, כנראה יש לו סיבה טובה מאוד לא לעשות זאת. מה שנחשף ומעז להתגלות, צריך להיות במינון מדויק, ולהתנהל בתהליך רגיש בו חוכמת החיים הפנימית והנפשית של המטופל – משחקת תפקיד נכבד. לא תמיד צריך 'לעורר את כל המתים' כדי להבריא מבחינה נפשית ורגשית, אך יש מקרים בהם על מנת לפתור את ה'פלונטר' בהווה, מחייבים למצוא את מקורות הבעיה. למשל, בטיפול זוגי, חשוב מאוד להבין מה אנחנו מביאים לזוגיות ועל מה 'זה יושב'. מה הם הדברים המנהלים אותנו ואיפה אנו 'נופלים קורבן'  לתת המודע. כשרמת המודעות עולה, אפשר לייצר חיים משמעותיים ולחוות שמחה ושייכות, שהם הבסיס הנדרש לכל אדם השואף לבריאות רגשית ונפשית שלמה".

במקורות נאמר "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה".

בין אם אנו מודעים לכך ובין אם לאו, כולנו נושאים על כתפינו משא של זיכרונות קולקטיביים כלל אנושיים, סיפורי ילדות משפחתיים וחוויות משותפות של החברה והסביבה בה גדלנו. מורשת זאת, חשובה ככל שתהיה, הופכת לעיתים למכבידה מאוד וגורמת לנו להיות קורבנות של העבר הקרוב והרחוק. במרבית המקרים, אנשים מגיעים לטיפול כשהמצב כבר הופך לבלתי נסבל. בעולם אידיאלי, המודעות תהיה הרבה יותר גבוהה ומטופלים יבואו עם רצון לשפר ולהיטיב את חייהם לפני שהם מגיעים למשבר. יש אנשים שזקוקים יותר לשיחות נפש ועוברים תהליכים נפלאים בתהליך פסיכו- תרפויטי, ויש כאלה שמעדיפים טיפול קצר, אינטימי פחות, אך פרקטי וממוקד יותר, כמו שניתן באימון אישי. הבחירה היא תמיד בידי המטופל בהתאמה לאישיותו ולצרכים האישיים שלו.

אני רוצה לדבר אתכם היום

על הקושי ביצירת זוגיות.


לקושי הזה יכולות להיות הרבה מאוד סיבות. אין לנו דרך  לנווט אל הפתרון, מבלי שתהיה בידינו מפת דרכים, שאבן הדרך הראשונה שבה היא זיהוי הסיבה לקושי.

לפעמים אבן דרך זו, ניצבת גלויה וחשופה לעין כל, אבל לפעמים, - וכך זה ברב המקרים, - נדרשת עבודת חקירה מעמיקה ויסודית כדי להגיע אליה, לחשוף אותה, ולפתוח בכך את הדרך אל מציאות שונה.

אני רוצה לספר לכם על אמיר. כמובן שזהו שם בדוי. אמיר בא אלי לטיפול כאשר תלונתו המרכזית היתה הקושי שלו במציאת בת זוג, וקושי לתחזק קשר לאורך זמן.

במהלך עבודת חקירה חוויתית, בה השתמשנו בכלים שונים של יצירה – פסיכודרמה, כלי אמנות שונים, ומסעות אל הלא מודע בעזרת מוסיקה, וכמובן גם שיחות טיפוליות, גילה אמיר בתוכו מרחבים חדשים שלא הכיר. מרחבים אלה היו קשורים אל הדמויות המשמעותיות בחייו, ואל מערכות היחסים הסבוכות שחווה, שלא היה מודע להן עד כה.

היום, כחמש שנים לאחר תום הטיפול, אמיר נשוי באושר, ואב לתינוק שנולד לא מזמן.

אם את, או אתה, מרגישים שמצבו של אמיר כשהגיע אלי, מזכיר לכם במידה זו או אחרת את המצב בו את – או אתה נמצאים היום, וגם אם הסיבה למצבכם ממש, אבל ממש,  איננה דומה לסיבה שבסיפורו של אמיר, - יש סיכוי טוב שאוכל לעזור, כפי שעזרתי לאמיר.

אני עוסקת במקצוע הפסיכותרפיה כבר למעלה מ-30 שנה.

אני משתמשת ב"ארגז כלים" מאוד עשיר ומגוון:

פסיכודרמה, יצירה והבעה, אמנות, מסעות אל סוד היצירה מן הלא מודע,-שאינני מכירה מטפלים רבים נוספים המשתמשים בכלי הזה -  וכמובן, הכלים המסורתיים - השיחה הטיפולית, ולפעמים גם השתיקה הטיפולית (ותאמינו לי- לפעמים יש לה המון כוח!)

Share by: